בגיל 55 הרגישה בשמת כרמון הדני, אשת טלוויזיה ומנהלת, כמי שהגיעה לאיזון בין הקריירה, הזוגיות וגידול הילדים. היא החליטה לכתוב על זה ספר שמשלב בין סיפור אישי להדרכה - ודווקא אז הסתיימו נישואיה. אבל בסופו של דבר, אחרי תהליך מעורר השראה, היא אומרת שחייה שוב מהדהדים את שם ספרה: "מאוזנת".

תל אביב של תחילת שנות ה-80 הייתה קצת פרובינציאלית. לא העיר שאנחנו מכירים היום, שבכל העולם חושבים שהיא הדבר הכי קול והכי גיי, שבמסעדות שלה מגישים את האוכל הכי מתוחכם ושברחובותיה צועדים אנשים מסעירים עם אנרגיות שאין בשום מקום. היא הייתה קטנה ומאוד לא זוהרת, רחוקה שנות אור מלונדון, פריז וניו יורק.

הייתי אז חייל משוחרר, מהגר צעיר מחדרה שחלם על העולם הגדול, וחיפשתי חברים שאפשר יהיה לבנות איתם קיום יותר קוסמופוליטי. ככה פגשתי את האחיות בשמת וכומי כרמון, שבדיוק חזרו מאמסטרדם. כומי גרה שם הרבה שנים, ניהלה חנות בגדים באזור של ההומואים, בשמת חזרה אחרי שחייתה איתה שם שנה. שתיהן הקסימו אותי כי היה להן ניחוח של חו"ל, מין אלגנטיות כזאת. כומי אהבה מוזיקה שחורה וידעה לרקוד כמו במועדונים של אמסטרדם; בשמת עם השיער השחור המפואר שלה, עיני התכלת והליפסטיק האדום, הייתה אחת שהאוויר זז כשהיא נכנסה לחדר. הוריהן אולי היו קיבוצניקים (יש להן עוד אחות קטנה ומוצלחת בשם לילך), אבל הן היו נערות הכרך. 

להמשך קריאה, הקליקו